הדודים פירגנו, הרכש הבא שיחרר, מכבי חיפה התבנקרה משך מחצית שלמה ובסוף הגיעו עוד נקודות שמבשרות לכל החולמים – אירופה אפשרית. אבל עדיף שלא

זו כנראה הקירבה לבית, השעה המוקדמת ואולי, אולי, אולי העובדה שמכבי פתח-תקווה מצויה בכושר רע בתקופה האחרונה, כל כך רע, עד שהאמנתי שאנחנו עשויים לנצח. אבל זה לא היה משנה, זה היה בשביל לקחת את הילד וגם את הילד ששוכן בתוך נפש אביו של הילד. מיום רביעי אני מגשש ושואל את בני הקט אם בא לו לבוא למשחק בשבת. אחרי הופעת הבכורה המשמימה של לוזון מול כפר סבא, הילד קצת חשש משעמום במשחק הבאים, כך שתשובתו הייתה: "עזוב אבא, יהיה לי משעמם, אני לא רוצה לבוא". מה? שמעו אוזניי היטב? בואכה גיל חמש אתה כבר מבין מה שאבא שלך לא מבין בואכה גיל שלושים וחמש? איך זה קרה?! צודק, אבל אתה בא?


הילד מבין מה שאבא מסרב להבין (צילום: מיכאל טרגרמן)
הילד מבין מה שאבא מסרב להבין (צילום: מיכאל טרגרמן)



שיכנעתי חבר מהגן שידבר איתו וישכנע אותו שכדאי לו לבוא וכמו ילד ממוצע בגילו, הוא שינה דעה בהרף עין והפיח תקווה. מאז, הוא החליף את דעתו עוד חמש פעמים, כאשר שעה לפני המשחק וגם עשר דקות לפניו הוא עדיין היה נחוש להיפגש עם החבר באיצטדיון, שמנו פעמנו לקנות כרטיס מהקופה. ההנחה הרווחת הייתה שלא יהיה ביקוש ואפשרי יהיה לקנות בקופות, אבל את הקטע שהם לא מקבלים אשראי לא לקחתי בחשבון. הנחישות ללכת למשחק ניצחה ואחרי טיול רכוב לכספומט, הגענו דקה לפני שריקת הפתיחה למגרש, עם שטחים עצומים להשכרה ואז התחיל הקונצרט...

נראה לכם? איזה קונצרט ואיזה נעליים? מכבי חיפה המשיכה לשחק חושך ולולא החבר של הילד לצידו, שניהם היו משתעממים בדיוק כמו האבות. חוויה נוראית, אבל התגלה שהבן שלי מביא מזל טוב לדקל קינן (אחרי הצמד מול כפ"ס) ולמכבי חיפה בכלליות, אחרי שאביו ראה בעיקר תוצאות תיקו והפסדים בעיקר, דניאל הקטן הביא שבע נקודות במו נוכחותו במגרש הכדורגל ואפילו, בדקות הסיום צעק לשחקנים לאיזה כיוון הם צריכים לתקוף. כן, חכם הקטנטן הזה, הוא הבחין, ממרום גילו הרך, כי שחקני מכבי חיפה פשוט לא רצים לכיוון אליו הם צריכים לרוץ ואליו עברנו, במחצית השנייה, בשביל לראות עוד התקפות ירוקות - לא ראינו.

היה חמים במשחק, הביל והייתי מוכן לשבת עוד שעתיים במגרש, אם היה באמת מה לראות, אבל הדבר היחיד שהיה אפשר לראות זה אילו שחקנים ממשיכים להביך אותנו בשנה הבאה ואילו שחקנים יצטערו על שהם הולכים לחתום בבית הקברות לשחקנים 2018, ע"ע אליסון דוס סנטוס, שהולך לבכות על הצעד המטופש שהוא הולך לבצע, ביום שיחתום על חוזה עם מכבי חיפה. דוס סאנטוס פירגן לדקל (לפני שהוא מדיח אותו מההרכב, בעונה הבאה וכנראה באופן זמני) והלוזונים בכלל פירגנו לאחיין עם שלוש נקודות שאולי יתנו לו עוד קרדיט לשנה הבאה, קרדיט שממילא הוא יקבל, כי הוא נכנס, כמו עוד לא מעט מאמנים לפניו, למצב ביש וברוך, שהיה כאן לפניו (וכנראה יהיה כאן גם אחריו) וצריך לבנות מחדש בעונה הבאה.

כל האיומים והאסיפות שלוזון כינס ואסף והאימונים שהוא (כמעט) ביטל לא עזרו. בסוף המשחק הוא הפטיר הערה עבור המדליף הסדרתי (לא, זה כבר לא יכול להיות משומר) ורמז לו שיפסיק ברמז עבה ולא משתמע לשני פנים. בשביל שיהיה לו את הכוח לנקות את כל הרפש הקיים במועדון, הוא צריך להצליח לשרוד פה יותר מחצי עונה עד עונה בינונית שתסתיים בכישלון. הוא חייב להתחיל ולהציג קבלות ובקבלות אין הכוונה לתארים, אלא ליכולת משופרת, למיקום משופר ולהחזרת החדווה והשקט למועדון החולה והרקוב הזה.

בניצחון הזה מכבי חיפה השיגו קרבה יחסית למקום השלישי, שכנראה יאוייש על ידי בית"ר בסוף העונה, אבל היכולת נותרה דלה ואפילו קובי רפואה עקץ בתום המשחק, כאשר אמר שהרגיש כאילו הוא שיחק במחצית השנייה נגד קבוצת תחתית. מכבי חיפה עשתה מחצית ראשונה סבירה. עטר הבליח מפה לשם, אבל אם הוא לא חלק ענק מהבעיה של מכבי חיפה, הוא אחלה של דוגמא לאיך נראים שחקנים, שאמורים להיות טובים, בקבוצה בעייתית וחולה. דמארי לא מצליח להתקרב לשער, קהת לא מצליח. נקודה! וברור שברגע שיתפזרו לצהבת והגמלים, הם ינסקו וייראו בדיוק כמו שנראו לפני שהגיעו למכבי חיפה (וחו"ל).

רגע השיא במשחק, לפחות מבחינה אישית, היה בדמותה של שריקת הסיום והטיסה שלי לחנייה, עם ילד על הכתפיים ובריחה מוצלחת ללא רבע פקק (לא שהייתה צפויה להיות כמות גדולה של רכבים, אבל בכל זאת) וכמובן בריחה מלווה באושר של השגת שלוש נקודות. עוד שלושה ימים הפגישה עם הגמלים, על מה שעשוי להיות משחק החתימה הלא רשמי לאליפות שנייה רצופה. "סמי עופר" או בשמו השני - המנחוס של באר שבע, מוזמן לפתוח רגליים ולהזמין את האלופה המכהנת להמשיך בדרכה לכהן, בשמחה וששון נגד הקבוצה שלנו. כל עוד יוסי, "הילד המוצלח" לא ייקח אליפות בצהוב, העונה הזו תרשום נקודה חיובית מסוימת (למרות הגביע שהוא כנראה ייקח שוב).

מבט קדימה לעונה הבאה לא מבשר שום דבר טוב, הכל נראה רקוב ועצוב. בדיוק כמו היציעים הירוקים במשחק החוץ, אשר בדרך כלל עמוס לעייפה עד לכסא האחרון. האיצטדיון המנחס איבד מהמנחוס, אבל כנראה שלא עבור משהו משמעותי עבור הירוקים הכבויים. העונה הבאה תתחיל באותו קול תרועה כמו שש או שבע העונות לפניה ורק ימים יגידו אם משהו באמת הולך להשתנות אחרי מחזורי הפתיחה הבאה. מהעונה זו כבר נפרדנו ממזמן, נמשיך לישון עד לשנה הבאה.