שני הכובשים של מכבי חיפה המשיכו לייצג דרך שונה, מבחינת כדורגל וספורטיביות, בעוד תצוגת כדורגל איומה ונוראית שנגמרה בניצחון, באדיבות טעויות שערוריתיות של האדומים.

מכבי חיפה הציגה את שני השחקנים המובילים שלה, עם שני שערים מנצחים והופעה איומה באופן כללי. לעטר לקח זמן, המון מצבים, תנועות ידיים בלתי פוסקות והערות לכל מי שסביבו, על מנת להטביע את חותמו וגילי ורמוט עשה זאת בסטייל, מהספסל, עם סלאלום מהפנט וחגיגה אחרי השער שכולה ענווה וצנעה - הכי לא זהבי שיש.


איך אמרו בסוף המשחק, בכל שידור וסיכום אפשרי? מכבי חיפה יכולה לקחת מהמשחק הזה רק את הניצחון והנקודות. למשך תקופה מסוימת מכבי חיפה חיה על האדים של הנצחונות על באר שבע ומכבי תל אביב, אבל עם הזמן האשליה, שחיפה חוזרת ונמצאת בעונה טובה, התפוגגה והתאיידה כלא הייתה.


רנה מולנסטיין יורה לעצמו ברגליים עם ההצבות הבלתי משתחזרות בהצלחתן של מנחם בקישור, הבנאקר של רועי קהת ואי השיתוף של מוגרבי (שאמנם חזר היום) ופלט שכבר רושם משחק שני חלש בהרכב.


הייתה איזו שהיא דעה רווחת שמכבי תל אביב נמצאת בעונה איומה ומכבי חיפה פורחת ומשגשגת ועם זאת, הפריחה הירוקה לא הספיקה עדיין לעקוף את הצהובים בנקודות או שערים ואז הבלון הזה התחיל לאבד מהאוויר הנפוח, שמילאו בו כל מיני כתבים ואוהדים שעפים ללא שום הצדקה.


http://www.mhaifa.co.il/uploads/2016-2017/IMG_1104.JPG
הילד הטוב והילד הרע, שני שערים. (צילום:טל לוי)


גלזר התחיל להחזיר לעצמו ולהגנה שלו את הביטחון, בעיקר בחלקו השני של המשחק, כאשר העניק מספר הצלות ואוויר לנשימה לאוהדים, אחרי כמה יציאות לא טובות לכדורי גובה (בחלק הראשון של המשחק). ההגנה בראשות קינן עדיין נראית מבולבלת, חסרת ביטחון ולא היה חסר הרבה (או במקרה של הפועל תל אביב - חלוץ אמיתי), כדי שגלזר יאסוף איזה כדור או שניים מהרשת.


את מה שהולך בקישור אי אפשר להסביר גם עם עבודת מחקר יסודית מאוד, כאשר ג'אבר ולביא נמצאים בנסיגה מתמדת, בעיקר אל מול העונה שעברה ולא מצליחים להשפיע ולהפריע להתקפות היריב, בטח ובטח לא חלילה מצליחים לתרום להתקפה.


על מה שקורה לרועי קהת במכבי חיפה עוד יישפכו ונשפכות מילים רבות, הבחור שהבריק בק"ש והרבה פחות באוסטריה, פשוט בלתי ניתן להוצאה מההרכב הראשון ולא ברור כל כך למה. בלי תפוקה, בלי תוצרת ועם גיבנת ענקית של המשכורת הגבוהה ביותר בקבוצה, הבחור הצנום והשאפתן הזה לא מצליח להחזיר את החוב ההזוי ששולם עבורו.


פלט ומוגרבי המיובשים הקבועים, שכבר מדובר עליהם בתור שחקנים עם חצי רגל בחוץ, לא מצליחים לייצר פעולות חיוביות, שבתחילת העונה היו להם בשפע וכל דבר שהלך בקלות עם עודף ביטחון נראה נגרר עם מינימום ביטחון ומינימום גיבוי מהמאמן.


http://www.mhaifa.co.il/uploads/2016-2017/IMG_1515.JPG
בלי תפוקה, בלי תוצרת. רועי קהת (צילום:טל לוי)


הילד הרע:


מקועקע, מסתיר כל מילה שנייה עם כף היד, רץ אחרי השופט ומחזיק את הכדור בפוזת "אין משחק", הוא כנראה אחד הגורמים לאיך שמכבי חיפה נראית השנה.
לא יכולה איתו ועם הצעקות שלו לעבר שחקנים, אי הירידה להגנה והידיים על המותניים, שמראות זלזול, הנוגד את כל מה שמפמפמת התקשורת על אכפתיות כלפי הקבוצה.
לא יכולה בלעדיו, כי הוא פשוט ממשיך לכבוש; בבעיטה חופשית מרטיטה, בפנדל מדויק ועם הרבה התלהבות אחרי השער ואחרי כל מהלך, שדווקא אולי כן מסמלים על טירוף בכל מה שנוגע למשחק הזה שהוא משחק.


עטר ממשיך להיות סוג של חן עזרא, בלא מעט מהלכים מבוזבזים ומתסכלים, כאשר הכדורים שלו מוצאים את רגליי שחקני היריבה, במה שיכול היה להתפתח להתקפה עם שער בסיומה, אבל מצד שני, כאשר הוא נזכר למסור או חלילה לחשוב, התוצאות מגיעות מיד. חן עזרא, רק עם גולים. 


הילד הטוב:


גילי "סמיילי" וורמוט. הראיון איתו בסוף המשחק היה פשוט כיף ותענוג למראיין ולצופים. הוא נתן הצהרות ולא גיבה בנאום חוצב להבות, שעשוי לסבך אותו אחר כך. הוא אמר כמה הפועל מיוחדת עבורו ולכן הוא לא חגג ועשה זאת בצניעות. מי שראה את החיוכים בסוף המשחק לא יכול היה שלא להתמוגג מבחור, שפשוט נראה כמו זה שתרצו שהבת שלכם תביא הביתה לדייט. חמוד כזה, שתקע אתמול את הסכין בלב של אוהדי הפועל וסובב בנחמדות, עם אותו חיוך ואז הרים ידיים והתנצל, כאשר שריקות הבוז הלכו והתגברו והאמת שבטח כבר לא כל כך הזיזו לו.
המשחק התחיל לזוז שהוא נכנס, הגולים גם הצליחו להיכנס בזמן שהוא על הדשא וגם גרם להם לקרות. זה שחקן שמכבי חיפה פשוט לא מסוגלת בלעדיו וזה כל כך מצער, כי הקריירה של ורמוט לא תרשום עוד הרבה שיאים אישיים, כיוון שהגיל(י), איך נאמר? לא הולך אחורה.


הפועל תל אביב הייתה לא הרבה יותר טובה, אבל התאמצה וממש השתדלה. עמרי אלטמן הזכיר, באופן מעורר רחמים וחמלה, את הבכיינות האדומה פעם נוספת, בעודו מנסה לתלות את ההפסד בשופטים, כאשר בבירור נראה שהיה פנדל ולא יעזור שרוקביציה ילחש לו באוזן שלא היה כלום, אבל התסכול שלו ברור. דגני סוף סוף זכר חסד למכבי חיפה ועשה טעות שעלתה להפועל בפנדל ובמשחק כולו וגם עשה קצת טוב על הלב, שהוא כבר לא ירוק. גם ידין, שיימן, זגורי וחן עזרא, שמשום מה העדיף להמיר את הביטחון הכלכלי הירוק בחוסר וודאות אדום, העלו על שפתיי האוהדים חיוך רחב, בעיקר בסוף המשחק ועזרו להוציא הרבה אוויר מקנה הנשימה לגבי העובדה שמחנה הפליטים של מכבי חיפה, שקורא לעצמו הפועל תל אביב הוא לא יותר מבית מתפרק והוא לא מתכוון להעניש את הירוקים בדיעבד,על זה שוויתרו עליהם.


מסכנים האדומים, אבל שיירדו עשר ליגות. למכבי חיפה יש את הסרט הפרטי שלהם, שנקרא המאבק הבלתי אפשרי על העפלה (אפילו זמנית) למקום השני. כי עם כל עונת הזוועות של מכבי תל אביב והגאורגי המסכן שלהם, הם עדיין נקודה מעל הירוקים וכמה שערים טובים יותר. היכולת עדיין לא מגיעה ולא מצויה, אבל הנקודות הגיעו סוף סוף ויש עדיין הזדמנות, לפני שפוגשים שוב את באר שבע (הפעם ב"טרנר") לנסות ולשמור על סטטוס קוו חיובי וצבירת נקודות מחודשות ואולי, מי יודע? גם צבירת ביטחון מחודשת.


.

לדעתי לעטר מאוד אכפת מהקבוצה אבל חוץ מזה צודק בהכל. קהת פשוט שחקן רע מאבד המון כדורים

yair nitzan