בסוף שבוע האחרון יענקל'ה שחר התייחס לנושא שחרורו של יוסי בניון מהמועדון, עידן לוי על עזיבתו של הקפטן ועל הקהל הירוק.
קראתי את הריאיון של יענקל'ה שחר ב-"7 ימים", שברובו עסק, איך לא, בסאגת יוסי בניון. לכל שאר הדברים וביניהם אמירות שגרתיות שמצביעות על ניתוק כמעט מוחלט שלו מהקהל ועל הזחיחות המסויימת והבעייתית, שלמעשה משמשת הגורם המצית את האש והאנטיגוניזם נגדו, זה שלא מובן לו מנין מגיע, אבחר לא להתייחס בהרחבה הפעם וארכז את דבריי בעלייה הראשונה והנחוצה להתקפה נגד ה"קפטן".

יענקל'ה, שלא נוהג להתראיין בתדירות גבוהה במיוחד, פעל כראוי כשהחליט לעשות סדר בכל נושא בניון ומעלליו ובגדול די הסביר בלשון זהירה ועדינה אך עם זאת מאוד ברורה, את מה שאנחנו האוהדים, בחלקנו, טוענים לגבי בניון וההתנהלות שלו בקדנציה השנייה במכבי חיפה מאז שחזר. התבטאות של יענקל'ה בנושא נדרשה כבר זמן רב. לא כי לא הבנו כבר עם מי יש לנו עסק. שהרי אותו חלק בקהל שלמרות אהדה אדירה כלפי בניון, זכר לימים מרגשים ורגעי קסם שאין וסביר להניח לא יהיו דומים להם בכדורגל הישראלי על המגרש, הפנים והתחיל להרגיש כבר בשלב מוקדם איך ילד הפלא האהוב בונה סולם גבוה, מטפס עליו ועומד בשלב האחרון שבו כדי לצעוק: "אני, יוסי בניון, גדול יותר ממכבי חיפה!", כשכל דבר אחר מלבד האגו והחשיבות העצמית, כבר מזמן לא רלוונטי.

הדברים הנוקבים של יענקל'ה היו חשובים כדי שהחלק השני של הקהל הירוק והחצוי, זה שסירב להאמין שתיתכן האפשרות שבניון לא בהכרח טלית שכולה תכלת וסמל לדוגמא ומופת וזה שאפילו הגיע למצב בו הוא נלחם בארגון האוהדים עבור כבודו של הקפטן, יבין שזה כבר מזמן לא יכול להסתדר, הסיפור הדמיוני הזה על יוסי הקפטן הנאמן שהארגון סימן על לא עוול בכפו בגלל סכסוכים אישיים ולא מנסיבות שקשורות למועדון.


יש סוף לכל תעלול, יעקב שחר. (צילום:טל לוי)
יש גבול לכל תעלול, יעקב שחר. (צילום:טל לוי)



הנה, אחרי אינספור פרשיות מחוץ למגרש סביבו והתעסקות תקשורתית מעיקה שלא מאפשרת רגע של שקט למערכת, הגיע גם נשיא המועדון שמעולם לא נגרר למלחמת גרסאות עם שחקן שמטיח האשמות במועדון שלו, החליט שיש גבול לכל תעלול והבהיר לכולם איזה צד כאן לא בסדר.

מעל לכל, החשיבות הגדולה של הסאגה הזו, שהגיעה עד השתלכות של הקפטן במועדון שמשלם לו משכורת, בעודו אוחז את סרט הקפטן, רגע אחרי שזכה בגביע ורגע לפני שהוא מניף והסתיימה בשיא השיאים - מעבר ליריבה השנואה ביותר מקריית שלום, היא ברמת הקהל. אין דרך טובה יותר להמחיש לאוהדים כמה מאוחדים הם צריכים להיות ומאמינים בצדקת דרכם, גם כשלא לכולם ברור מה באמת קורה מאחורי הקלעים ואחרי שהשופט שורק לסיום וכולם הולכים הביתה.

קהל מאוחד וכזה שבכולו או לפחות ברובו מאמין ברצון הטוב ואהבת האמת חסרת התנאים של ארגון האוהדים שנותן את כולו לקבוצה כבר קרוב ל-15 שנה (כמה אירוני), היה מונע כל סיכוי שסאגת בניון תגיע מלכתחילה למימדים כאלה ותחולל נזקים כ"כ גדולים למועדון. קהל מאוחד ומתואם יקצץ את הכנפיים לכל שחקן שהוא, שיחשוב שחשיבותו, גדולה ככל שתהיה, רבה מזו של המועדון, שאהבתינו אליו היא בעצם הסיבה שבגינה התכנסנו כאן ונמשיך להתכנס עוד הרבה אחרי שכוכבים שבאים והולכים כבר יפסיקו.
לקהל כזה, אני מאמין שמכבי חיפה זקוקה ובדיוק המקרה הזה יכול וצריך לעשות את השינוי המיוחל.